החלטה בתיק ת"א 1978-05-13

לפניי "בקשה בהולה לביטול עיקולים שהוטלו במעמד צד אחד" על נכסי המבקשות 1-4 (להלן: " הנתבעות ") על פי החלטתי מיום 01/05/13.

העיקול ברישום הוטל לבקשת המשיב, מר סח'ר זרייק, (להלן: " התובע ") על כספים ו/או סכומים ו/או חסכונות ו/או פיקדונות המגיעים לנתבעות והנמצאים בידי צדדי ג' עד לסך של 3,000,000 ש"ח, זאת בכפוף להפקדת ערובה בסך של 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעות.

ביום 30/05/13 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים.

טענות הצדדים :

בבקשתו להטלת העיקולים הזמניים טען התובע כי במסגרת עבודתו בבתי הזיקוק הכיר את הנתבעות 2 ו-3, אשר ביצעו שם עבודות שונות במסגרת פרויקטים שונים, וכי הוסכם ביניהם על ביצוע פרויקטים נוספים בשותפות ביניהם, כאשר הנתבעת 1, שהייתה בתקופה הרלוונטית בבעלותו של התובע, תזכה בשיעור של 50% מהרווחים ואילו הנתבעות 2 ו-3 יזכו בשיעור של 50% מהרווחים בפרויקטים. לטענתו, השותפות בפרויקטים הצליחה עד שהשותפות נקלעה למשבר כלכלי קשה במיוחד, בעקבותיו היא נאלצה לפנות לקבלן מימון ואשראי חיצוני ולכן פנתה לחברת אנדראוס נעים פרויקטים בע"מ (להלן: " חברת המימון "), שהסכימה לממן את השותפות ובין הצדדים נחתמו הסכמים שונים לניהול החברה ולמימון כספים ואשראים לחברות השונות בכדי להמשיך בביצוע הפרויקטים, זאת בכפוף לתשלום שכ"ט.

התובע טען כי לצורך הבטחת קיום האמור הסכימו הוא והבעלים של הנתבעות 2 ו-3 להעביר את הבעלות בחברה - הנתבעת 1 על שם הבעלים של חברת המימון וכי החל מחודש יוני 2010 הוא הפך לשכיר בחברה שלו, הנתבעת 1, וכן יתר הבעלים של הנתבעות 2 ו-3 והכספים עבור העבודות השונות שביצעה השותפות זרמו לקופת בעליהן החדשים ובמועד אחר זרמו הכספים לנתבעת 3, אשר זכתה באותו פרויקט ספציפי.

התובע טען כי הנתבעות וחברת המימון נהגו כלפיו בחוסר תום לב כאשר העלימו מעיניו את הרווחים בפרויקטים השונים והתנערו מפניותיו לקבלת העתק של הדו"חות השנתיים המעידים על גובה הרווחים בפרויקטים הנ"ל והסתפקו בהעברת חלק מזערי ביותר מהמסמכים הרלוונטיים במטרה להתעשר שלא כדין. לטענתו, מהפרויקטים השונים שבוצעו על הנתבעות לשלם לו סך כולל של 3,095,910 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אולם, הן מנסות להתחמק מתשלום החוב ללא כל סיבה, כאשר הן קיבלו את הכספים המגיעים מצדדי ג' מבלי שהעבירו לו את חלקו.

התובע טען כי לאחרונה נודע לו ממקור חיצוני כי לנתבעות מגיעים כספים מאת צדדי ג', אשר יופקדו בחשבונות הבנק שלהן ואם לא יוטל עליהם עיקול לא תהיה לנתבעות כל אפשרות ו/או הזדמנות לפרוע ו/או לשלם לו את החוב, במיוחד כשמדובר בנתבעות המפרות חוק והשקועות בחובות כבדים על סף פשיטת רגל, המתנערות מתשלום חובותיהם השונים. כמו כן, לטענתו, נודע לו ממקורות שונים כי לנתבעות מספר רכבים ו/או כלים היכולים לערוב על חובן בתיק זה.

בבקשתן לביטול העיקולים הזמניים טענו הנתבעות כי הבקשה להטלת העיקולים הזמניים לא הומצאה להן וכי נודע להן עליה רק ביום 12/05/13, לאחר תפיסת צווי העיקולים בבנקים של הנתבעת 4 ודי בכך כדי להביא לקבלת בקשתן ואף לדחיית הבקשה להטלת עיקולים זמניים על הסף.

הנתבעות טענו כי אין לתובע כל עילת תביעה ו/או טענות כלשהן כנגד הנתבעת 4 ולכן דין העיקולים שהוטלו עליה להתבטל באופן מידי. לטענתן, אין בינן לבין התובע כל יריבות משפטית, לא היו ביניהם הסכמי שיתוף פעולה ו/או הסכמי עבודה כלשהם, התובע אינו הבעלים של אף אחת מהן והוא היה אך עובד שכיר בנתבעת 1 ומעולם לא היה בעליה ועל כן אין לו כל זכות תביעה שהיא נגדן.

הנתבעות טענו כי לא התקיימו התנאים למתן צו עיקול, שכן לא הוכח קיום זכות לכאורה ומאזן הנוחות נוטה לרעת התובע. לטענתן, התובע העלים מבית המשפט את העובדה שאין כל קשר עסקי בינו לבינן ואף הטעה את בית המשפט עת הצהיר כי היה הבעלים של הנתבעת 1. כמו כן, לטענתן, התצהיר ששימש בסיס לבקשה להטלת העיקולים הינו סתמי, כוללני, בלתי מפורט ואינו מבסס כל חוב ועל כן אינו יכול להוות בסיס למתן צו עיקול בסכום כה גבוה, אשר בכוחו לפגוע בהן קשות.

הנתבעות טענו כי יש להן הגנה טובה בפני התביעה וכי המסמכים שצורפו לבקשת התובע אינם מקנים לו עילת תביעה כנגדן, שכן אין כל מסמך המחייבן בתשלום כלשהו לתובע ועל כן, העיקולים הוטלו שלא בצדק ודינם להתבטל באופן מידי. לטענתן, אף הסכומים הנקובים בתצהיר התובע אינם נתמכים במסמכים כלשהם וחלקם הינם משכורות והפרשי תשלומים שאין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בהם והם בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה ואף מטעם זה דין העיקולים להתבטל באופן מידי.

הנתבעות טענו כי מצבה הכלכלי של הנתבעת 4 הוא טוב וכי הינה חברה פעילה המעסיקה 43 עובדים ולכן קיומם של העיקולים פוגע בשמה הטוב בין הקבלנים, בשוק העבודה ובבנקים וכן פוגע בזכויות הקניין שלה. לטענתן, התובע לא הביא כל ראיה על מצבה הכלכלי של הנתבעת 4 וכן לא הביא כל ראיה לכך שמתקיים התנאי של הכבדה על ביצוע פסק הדין.

הנתבעות טענו כי הנתבעת 1 הינה חברה המאוגדת כדין בישראל אשר התחילה את פעילותה בחודש 09/09 והפסיקה את פעילותה העסקית בחודש 04/11. לטענתן, בחודש 10/09 או בסמוך לכך התחילה הנתבעת 1 את פעילותה העסקית וביצעה אך ורק שני פרויקטים, אשר בוצעו במשותף עם הנתבעת 2 והכספים עבור שני פרויקטים אלו הועברו לחשבונה בבנק מרכנתיל סניף ואדי אלנסנאס בחיפה. לטענתן, בשנת 2010 נקלעה הנתבעת 1 לקשיים ואף הוגבל חשבונה בבנק ובחודש 06/10 היא נרכשה על ידי חברת המימון, כשהיא שרויה בחובות רבים העומדים על סך של כ-1,333,922 ש"ח.

הנתבעות טענו כי הגשת התביעה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ונקיטת הליכים במטרה לפגוע בהן ללא הצדקה. לטענתן, הן אינן חייבות מאומה לתובע ואין לו כל זכות לעיין במסמכיהן מאחר שהוא אינו קשור אליהן ואינו נמנה על בעלי מניותיהן.

דיון :

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (הלן: " תקסד"א "), קובעות שורה של תנאים, אשר בהתקיימם יוטל צו עיקול זמני בתובענה כספית. ראשית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה (תקנה 362(א)). שנית, על מבקש הסעד להראות בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצועו של פסק הדין (תקנה 374(ב)). ככל שמצליח התובע לשכנע את בית המשפט בשני אלו, על בית המשפט לשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות (תקנות 362(ב)(1) ו- 362(ב)(2)).

בשלב זה של הסעד הזמני, אין בית המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים, ולפיכך אין מקום כי בית המשפט יערוך ניתוח מקיף של הראיות ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית (ר' ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן , פד"י ל"ח (4)105, 109-108).

ההלכה היא כי בקשה לביטול עיקול מהווה המשך לדיון בבקשה להטלת העיקול. במקרה דנן העיקול הוטל במעמד צד אחד ולכן יש לדון בבקשה לביטול העיקול כבבקשה להטלת העיקול (רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ , פ"ד נ"א(3)789).